המוני ישראלים מחכים לבואו של החורף, ולא רק בגלל עליית מפלס הכנרת אלא סימן לבואה של חופשת הסקי הקרובה. בשנים האחרונות מתמקדים המאמצים במניעת פציעות.

בשנים האחרונות הפכו סקי וסנובורד לנחלתם של המוני ישראלים, שנוסעים לחרמון או טסים לאתרי סקי באירופה. היתרונות ברורים: זה ספורט כיפי ומהיר שממלא את הגוף באדרנלין ומתאים לכל גיל. אבל כמו בכל ענף ספורט שיש בו שינויי כיוון, גם במקרה הזה העוסקים בו עלולים לחוות פגיעות טראומתיות שונות.

מחקרים שנערכו באירופה ובצפון אמריקה מצביעים על כך שמתוך 1,000 גולשים ייפצעו במהלך הפעילות 4-2 אנשים, ושהסיכון להיפצע בסנובורד היה גבוה יותר מאשר בסקי. במחקר אחר, שבו נבדקו ילדים בני נוער בגילים 17-7, נמצא שהפציעה הנפוצה ביותר הייתה בגפיים התחתונות בכלל ובעיקר בברך (40%-60% מכלל הפציעות). אחריהן דורגו פציעות ראש וצוואר (10%-20%), גפיים עליונות (15%-25%) ואגודל (10%-20%). סוגי הפציעה בסנובורד הם מתיחה ברצועות, נקעים ופגיעות בשורש כף היד שנגרמים כנראה בגלל העמידה הצדית על המגלש ובלימת הנחיתות מהקפיצה באמצעות הידיים.

גורמי הסיכון לפציעות בסקי אינם רבים, אבל השפעתו של כל אחד מהם משמעותית. אחד הגורמים האלה הוא חולשה או חוסר איזון של שרירי הליבה, שהם השרירים התומכים בשלד ושומרים על יציבותו. בעניין זה יש מחקרים שבהם נמצא שגברים נמצאים בסיכון גבוה יותר בהשוואה לנשים, אך גם מחקרים שמציינים את ההפך. אצל הספורטאים המדורגים עד המקום ה-30 בעולם בסקי, נמצא שהסיכון לפציעה ברצועה הצולבת (אחת מארבע הרצועות העוטפות את מפרק הברך) גבוה משמעותית מאשר אצל הגולשים בדרגים נמוכים יותר. ייתכן שהסיבה לכך היא שכדי להתברג במקום גבוה בדירוג הספורטאים נדרשים לביצועים ברמת סיכון גבוהה יותר. תוצאותיו של מחקר מפתיע אחר מראות קשר בין פציעה ברצועה הצולבת של העוסקים בסקי תחרותי לבין הפציעות של הוריהם, כלומר ישנה נטייה גנטית להיפגע במהלך סקי או סנובורד.

גורם נוסף שמעורב בפציעות סקי הוא ציוד לקוי או לא מתאים. בשנים האחרונות שכיחות הפגיעות בקרסול, בכף הרגל ובשוק ירדה, והסיבה העיקרית לכך היא שיפור ושדרוג הציוד, בדגש על המגף והאחיזה שלו ברגל. הבעיה נוצרת כשאחיזת כף הרגל והקרסול במגף חזקה מאוד ולא מאפשרת חופש תנועה. שינויי תנועה מהירים דורשים שהמפרק יהיה מסוגל לנוע, ולשם כך המגף אינו מהודק עד הסוף והוא יכול להשתחרר בעת נפילה. חשוב מאוד להקפיד על כך – 96% מהפציעות בגפיים התחתונות נגרמו מכך שהאחיזה לא השתחררה וגרמה פציעה.

האם ציוד הגנה חשוב לשמירה על שלמות הגוף? למען האמת, אין תשובה חד משמעית לגבי האפקטיביות של מגינים לידיים, לברכיים, לגב וכדומה למניעת פציעות בסקי. עם זאת, כרגע אין גם הוכחה לכך שהם אינם עוזרים, לכן לגולשים מומלץ מאוד להמשיך להשתמש בהם, ולמדריכים מומלץ לדאוג לכך שהגולשים יעשו זאת.

חבישת קסדה יכולה להפחית משמעותית את מספרן של פגיעות הראש ולהקטין את חומרתן. באתרי הסקי בעולם לא מחייבים קסדה, ובמקרה של סקי אלפיני תחרותי, שבו חבישת קסדה היא חובה, לא נמצאה הפחתה בתדירות פגיעות הראש. למרות זאת, בשנים האחרונות השימוש בקסדה הוא חלק מהתקנות לפעילות סקי ב-FIS (סבב התחרויות הבינלאומיות בסקי), לכן החינוך של הגולשים מגיל צעיר להטמעה של ההתנהגות הזו חשובה ביותר.

כשבוחנים את המאמצים למניעת פציעות בסקי, מגלים שרוב המחקרים מדברים על התאמת ציוד, הגדלת המודעות לסיכונים, הגדלת הניסיון לפני כניסה למסלולים ברמת אתגר גבוהה והתנהגות תואמת סיטואציה. מה שפחות מדברים עליו הוא ההיבט של התרגול וחיזוק השרירים.

הסקי מבוסס על קפיצות, נחיתות, שינויי כיוון פתאומיים, עבודת שרירים אינטנסיבית ושמירה על יציבות, לכן העקרונות הראשיים למניעת פציעות תקפים גם כאן. ראשית, יש לחזק את השרירים, בדגש על הגפיים התחתונות ושרירי הליבה. הכנה כזו יכולה לעזור בהתמודדות עם השינויים הפתאומיים בכיוון ובמהירות ויועילו במניעת פציעות, בעיקר כאלה שמופיעות ברצועה הצולבת. לשם כך מומלץ תרגול שבו עובדים על קפיצות, נחיתות ושמירה על יציבות גם אחרי ערעור שיווי המשקל.

אחד המשתנים החשובים בעניין זה הוא היחס בין שריר הירך הקדמי (Quadriceps) לבין שריר הירך האחורי (Hamstring). מתברר ששריר ירך אחורי חלש יותר מהשריר הקדמי יכול להגדיל את הסיכון לפציעה ברצועה הצולבת, כמו גם תזמון הכיווץ ופעולתם המשותפת. מעבר לחיזוק שריר זה, דרושה גם גמישות רבה וסבולת גבוהה שמאפשרות לגולשים להתאמץ פחות ולהתמקד בטכניקה.

נכון להיום אין תוכנית ייעודית למניעת פציעות בסקי, אבל אפשר להניח שתוכנית כזו יכולה להיות מבוססת על חיזוק שרירים, שיפור השליטה השרירית, התמודדות עם שינויי כיוון ותחילת תנועה ממצב עמידה, והתייחסות לטכניקות נחיתה. אתם יכולים להכין את הגוף לסוג פעילות זה באמצעות חיזוק הגפיים התחתונות ותרגול פונקציונלי שמדמה את פעילות השרירים בסקי ועבודה על יציבות.

כדאי לאמץ תכנית אימונים כזו ולבצע את התרגילים שישה שבועות לפני הנסיעה לחופשה, כשאורכו של כל אימון 20-15 דקות, שלוש פעמים בשבוע. נוסף על כך, בחרו ציוד מתאים ואיכותי ששומר על המפרקים שלכם במצבי קיצון, השתמשו במגינים ובקסדה והיו קשובים לגוף מבחינת עייפות ומבחינת הגעה לרמה מקסימלית בהתאם ליכולותיכם.

התרגילים הבאים מתאימים לאנשים שרוצים להתאמן לפני יציאה לפעילות סקי או סנובורד ולא לכאלה שסובלים מכאבים כלשהם. הסרטון אינו מחליף בדיקה והתרגול צריך להיות מותאם אישית לכל מטופל: